מדריך המסלולים — קרנות השתלמות

הבחירה בקרן השתלמות אינה מסתכמת בזהות הגוף המנהל. בתוך כל קרן קיימים מסלולי השקעה, והם שקובעים היכן מושקעים הכספים בפועל: במניות, באג"ח, במדד עוקב, או בתמהיל מנוהל.

אם מעולם לא בחרתם מסלול, כמעט בוודאות אתם במסלול ברירת המחדל של הגוף שלכם. זו לא בהכרח טעות — אבל זו לא בחירה.

מה המסלול קובע, ומה הוא לא קובע

זו ההפרדה שמסירה את רוב החרדה מההחלטה:

ושתי עובדות שכדאי לדעת לפני שממשיכים:

1. מעבר בין מסלולים באותה קרן אינו אירוע מס. אתם לא "מוכרים" ולא מממשים רווח — הכסף פשוט מנוהל לפי מדיניות אחרת. גם ניוד לקרן אחרת שומר על הוותק ואינו אירוע מס.
2. ההחלטה אינה חד-פעמית. אפשר לשנות מסלול בהמשך, וכדאי לבחון אותו מחדש כשמשתנה אופק הזמן שלכם.

קבוצות המסלולים באתר

באתר קרנות ההשתלמות מקובצות לפי סוג מדיניות ההשקעה שלהן. אלה הקבוצות:

כללי

מסלול "מנוהל" קלאסי: מנהל ההשקעות קובע את התמהיל בין מניות, אג"ח ונכסים אחרים, ומשנה אותו לפי שיקול דעתו. זהו מסלול ברירת המחדל ההיסטורי — אצל רוב החוסכים הוותיקים הכסף יושב בדיוק כאן, פשוט כי אף אחד לא בחר אחרת.

למי זה מתאים: למי שרוצה תמהיל מפוזר בלי לקבל החלטות, ומוכן לתת למנהל את שיקול הדעת.

מה לבדוק בקבוצה הזו: כיוון שהתמהיל נתון לשיקול דעת, שתי קרנות "כלליות" יכולות להיראות שונות מאוד. בדקו את חשיפה מנייתית בעמוד הקרן — היא מגלה עד כמה המסלול אגרסיבי בפועל, מעבר לשם.

מנייתי

חשיפה גבוהה למניות. לאורך זמן זהו המסלול עם פוטנציאל התשואה הגבוה ביותר — וגם עם התנודתיות הגבוהה ביותר. שנים חזקות מאוד ושנים שליליות מאוד הן חלק מהחוזה.

למי זה מתאים: לאופק ארוך, ולמי שלא ייבהל מירידה חדה בדרך. ככל שהכסף רחוק יותר מהשימוש בו, כך התנודתיות פחות מזיקה.

מה לבדוק בקבוצה הזו: כאן פערי התשואה בין קרנות הם הגדולים ביותר, ולכן דווקא כאן שווה לבדוק עקביות — כלומר את חלון שלוש השנים ואת הגרף המצטבר, ולא רק את השנה האחרונה.

עוקב מדדים

במקום מנהל שבוחר מניות, המסלול עוקב אחרי מדד — S&P 500, מדדי מניות רחבים, מדדי אג"ח וכדומה. הרעיון פסיבי במכוון: לא לנסות להכות את השוק, אלא לקבל את התשואה שלו.

למי זה מתאים: למי שמעדיף שקיפות ועלות נמוכה על פני ניסיון להכות את השוק.

מה לבדוק בקבוצה הזו: מסלולים עוקבי מדדים נוטים לגבות דמי ניהול נמוכים יותר מניהול אקטיבי, כי אין עבודת בחירת ניירות. "נוטים" — לא "תמיד". ומכיוון ששתי קרנות שעוקבות אחרי אותו מדד יניבו תשואה ברוטו כמעט זהה, דמי הניהול הם כמעט כל ההבדל ביניהן. מיינו לפי עמודת דמי הניהול.

עוד נקודה: "עוקב מדד" לא אומר "בטוח". S&P 500 הוא חשיפה מרוכזת לשוק אחד ולמטבע אחד, והוא יכול לרדת חזק.

סקטוריאלי

זו הקבוצה הרחבה ביותר, והיא מאגדת מסלולים מתמחים: חשיפה לאזור גיאוגרפי, לענף מסוים, לאג"ח, למסלולים שקליים או כספיים, ועוד. המשותף להם הוא שהם ממוקדים — הם לא מתיימרים להיות תמהיל מפוזר אחד.

מה לבדוק בקבוצה הזו: מכיוון שזו קבוצה רחבה ומגוונת, ההשוואה בתוכה גסה יותר מבשאר הקבוצות. שני מסלולים באותה קבוצה יכולים להיות שונים מאוד באופי — מסלול כספי שקלי ומסלול מניות טכנולוגיה יכולים לשבת זה לצד זה. קראו את שם המסלול המלא בטבלה, לא רק את שם הקבוצה, והשוו רק בין קרנות שהשם שלהן מתאר את אותו דבר.

הלכתי

מסלולים המנוהלים לפי כללי ההלכה. מגבלות ההשקעה שונות, ולכן גם תמהיל הנכסים והתשואה יכולים להיראות אחרת ממסלול מקביל שאינו הלכתי.

מה לבדוק בקבוצה הזו: ההשוואה ההוגנת היא מול מסלולים הלכתיים אחרים בלבד. השוואה מול מסלול כללי לא אומרת את מה שנדמה שהיא אומרת, כי יקום ההשקעה שונה מלכתחילה.

הקבוצות זו מול זו

התנודתיות בטבלה היא כיוון כללי, לא נתון רשמי. את המספר האמיתי לכל קרן תמצאו בעמודת Σ בטבלה ובמפת הסיכון–תשואה.

איך משתמשים בהשוואה — שלב אחר שלב

1. בחרו את המסלול בלשוניות שמעל המפה. ליד כל לשונית מופיע מספר הקרנות בה. זה מסנן את המפה, את החציונים, את הקרנות המובילות ואת הטבלה — הכול בבת אחת. בלי הצעד הזה, כל השוואה שתעשו מערבבת מסלולים. שימו לב שחלק מהקרנות עדיין אינן משויכות למסלול ומופיעות רק בלשונית "כל הענפים"; אם הקרן שלכם לא נמצאת באף לשונית, חפשו אותה בשמה.
2. קראו את חמשת החציונים. הם עונים על "מה נחשב רגיל כאן": חציון התשואה ל-12 חודשים, חציון התנודתיות, חציון השארפ, חציון דמי הניהול, וסך הנכסים במסלול.
3. הסתכלו על המפה בשני חלונות הזמן. החליפו בין 12M ל-3Y ובדקו מי נשאר בפינה הטובה בשניהם. מדריך קריאת המפה.
4. מיינו את הטבלה לפי דמי ניהול מצבירה, ואז לפי תשואה. שימו לב שעמודת 3ש׳ היא ממוצע שנתי ולא מצטבר.
5. פתחו שתיים-שלוש קרנות ובדקו בעמוד שלהן את הגרף המצטבר לטווח MAX, את הטבלה מול חציון המסלול, ואת מחוון דמי הניהול שמתרגם את הפער לשקלים בשנה.
6. הורידו CSV אם אתם רוצים להשוות במחשבון או לשמור לעצמכם.

איך בוחרים — שלוש שאלות

1. מתי אני צריך את הכסף? זו השאלה החשובה ביותר. כסף שיישאר עוד 15 שנה יכול לספוג תנודתיות; כסף שתמשכו בעוד שנתיים — פחות. אופק ארוך מצדיק חשיפה מנייתית גבוהה יותר.

2. איך אני מגיב לירידה? אין תשובה נכונה, אבל יש תשובה כנה. המסלול הטוב ביותר הוא זה שלא תברחו ממנו אחרי רבעון גרוע. מי שעובר למסלול סולידי אחרי נפילה — מקבע את ההפסד. הדרך המעשית לבדוק את עצמכם: פתחו את הגרף המצטבר לטווח MAX, מצאו את הירידה החדה ביותר, ושאלו אם הייתם נשארים.

3. כמה זה עולה לי? בתוך אותה קבוצה, דמי הניהול הם אחד הגורמים הבודדים שידועים מראש בוודאות. תשואת עבר לא מובטחת; דמי הניהול כן.

ארבע טעויות השוואה נפוצות

להשוות בין קבוצות. מסלול מנייתי יניב בשנה טובה יותר מכל מסלול כללי. זה לא הופך אותו לטוב יותר — הוא לוקח סיכון אחר.

לקרוא את עמודת 3ש׳ כתשואה מצטברת. היא ממוצע שנתי. קרן עם 7% בעמודה הזו הניבה כ-7% בשנה, לא 7% בסך הכול לשלוש שנים.

להסתמך על שם הקבוצה בלבד. במיוחד בקבוצה הסקטוריאלית, השם המלא של המסלול בטבלה מדויק בהרבה.

לבחור לפי המקום הראשון. הקרן שהובילה השנה היא לרוב זו שהמסלול שלה היה במקרה בכיוון הנכון. השוו לחציון, ובדקו עקביות בין חלונות זמן.

מה שחשוב לזכור

• המסלול הוא בחירה, וברירת מחדל היא גם בחירה — פשוט לא שלכם.
• מעבר בין מסלולים אינו אירוע מס ואינו פוגע בוותק.
• שם הקבוצה הוא קיצור. שם המסלול המלא בטבלה מדויק יותר.
• להשוות מסלול מנייתי מול מסלול כספי זה לא להשוות — אלה שתי מטרות שונות.
• בעוקבי מדדים, דמי הניהול הם כמעט כל ההבדל.